רבי פנחס בן יאיר היה תנא מהמאה השנייה לספירה, שנודע בחסידותו יוצאת הדופן. התלמוד מכנה אותו חתנו של רבי שמעון בר יוחאי.
הוא ידוע בעיקר ב"סולם" ההתעלות הרוחנית שלו (משנה סוטה ט,טו; עבודה זרה כ ע"ב): תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. תורה זו הפכה למסגרת של ספרו הקלאסי של רבי משה חיים לוצאטו, מסילת ישרים.
התלמוד (חולין ז ע"א) מספר על נהר גינאי שנבקע עבורו בדרכו לפדיון שבויים, ועל חמורו שסירב לאכול מאכל שלא הופרש ממנו מעשר.
